הבנאליה של השיכחה 

11 דצמבר 2009

הבנאליה של השיכחה

דומה וכולנו שוכחים ארועים שונים, זה טיבעי לשכוח.  אך כאשר השיכחה באה מאנשים העושים לפרנסתם בהעלאת ארועים חלקם הסטורים וחלקם עדכנים הרי שעלינו לתמוה, לגחך או אף להתרגז.

בתאריך 9 דצמ' 2009 בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום רמת התמיהה, הפליאה, והכעס עלתה מפלס.  ירון (ההיסטרי) לונדון העביר לנו שעור בשיכחה סלקטיבית אשר לולי היה ברור כי הינה מכוונת הרי שאפשר ועשויה היתה להיות בדיחה עצובה על חשבון גריאטרי סנילי מזדקן שזמנו חלף.

הנושא המדובר ענינו היה "התנקשויות פוליטיות" והמדובר היה בפועלו ומעורבותו הבילתי מחמיאה, הפלילית לכאורה, של עמוס קינן וההתנקשות בשנת 1952 שבה היה מעורב (בהתאם לעדות אשתו של קינן), בשר התחבורה דאז מטעם "מפלגת המזרחי" דוד צבי פנקס, השייך למפלגה דתית--משנואי נפשו של קינן.  קינן, איש "השומר הצעיר" ולוחם לח"י לפני קום המדינה, השתייך אז לתנועת "הכנענים" עליהם נימנו יונתן רטוש ואורי אבנרי והיה גם בעל טור בעתון הארץ (מבולבלים?  כן, גם אנו, וכניראה כך גם הוא עצמו).  השתיכותו הפוליטית היתה מסוכסכת ובילתי ברורה. היו לו קשרים עם יעקב חרותי מהלח"י (ממנו קיבל קינן את הפצצה עבור ההתנקשות בשר התחבורה אך לפי עדות חרותי, הוא לא ידע לאיזה מטרה מיעד קינן את הפצצה), אך היה קשור למעשה עם כל תנועה אשר חרתה על דיגלה התנגדות לשלטון ובייחוד לשותפות הדתית עם מפאי"י..  מאוחר יותר הפך קינן להיות בעל נטיה  "פלסתינית" (נוסך "גידעון לוי") וגיבורו של השמאל הקיצוני הישראלי.

כאשר יש להעלות על נס את פועלו של השמאל הישראלי אין בהיר וחד מחשבה יותר מירון לונדון.  לפתע צצים ועולים פרטי פרטים לתפארת הגוש הקיצוני עליו נימנה האיש.  משונה ואולי לא, כאשר יש להעלות פרטים שאינם נוחים למילייה הלונדונית הרי שלפתע ניפער חור שחור בזיכרון הגריאטרי.

לונדון היפליג בהגיגיו בהצביאו על כך כי התנקשויות פוליטיות היו מאז ומתמיד מפועוליו של הימין האנרכיסטי ולראיה הביא את מקרה ההתנקשות של עמוס קינן בשר התחבורה פנקס, בתיגו את קינן כאנרכיסט ימני(?), אך הוסיף על כך נופך המעמיד את הגריאטרי הלונדוני באור מגוחך ונילעג.  לאישוש דברין הביא הלה "כהוכחה" לנטיית לב "הימין" לעסוק בתנקשויות פוליטיות את ההתנקשות של ארגון הלח"י ברוזן פולקה ברנדוט בספטמבר 1948.  לקרוא להתנקשות ברוזן אשר כיוון לחלק את הארץ מטעם האו"מ התנקשות פוליטית, תוך מכבסת ועיוות המושג למחוזות שמעולם לא היה בהם, הינו למצער ביטוי שנוי במחלוקת עזה ובדין ומהווה עיוות של המושג למען צרכיו הפוליטים של השמאל הקיצוני ולונדון עצמו.

שתי מטרות שאף לונדון להשיג בהכפשה מעוותת זו בזלזלו באינטיליגנציה והזיכרון ההיסטורי של מאזיניו.  האחת, תיוג הימין כחבורת מרצחים מקידמת דנא אשר אין תמה (כך השתמע מהדברים), "שרצחו" גם את יצחק רבין ז"ל, שוב עיוות של ההיסטוריה לצרכים פוליטים של אג'נדת לונדון.  השניה, הצדקת האנטישמיות האיסלמו-שוודית כנגד ישראל וכמובן האשמת הימין הישראלי בכך באשר פולקה ברנדוט נימנה על בית המלוכה השוודי והרי לנו סיבה טובה (אליבא ד'לונדון), לשינאה השוודית כנגד ישראל.

אך חמור מכך.  הגריאטרי הלונדוני שקע באמניזיה-סלקטיבית לפתע פתאום.  ברי כי להיטותו להשחיר את הימין מסכסכת עליו את דעתו.  הלה דילג בקלילות מרשימה ובכוונה תחילה מעל שני ארועים בולטים ומרעישים בהיסטוריה הישראלית הקצרה אשר מעידים כאלף עדים כי השמאל הישראלי היה שקוע עד צוואר בסיכולים ורציחות פוליטיות, כאשר הימין היה מרוחק ת"ק פרסה משכמותם. 

הארוע הראשון, או סידרת ארועים, החלו בשנת 1944 (ארבע שנים קודם לרצח ברנדוט), ונסתימה אך בשנת 1947 עת הסתימו "הסזון הגדול" ו"הסזון הקטן" (עונת הציד הגדולה והקטנה), בו היסגירה "ההגנה", שהשתיכה לתנועות השמאל בישראל, ממניעים פוליטים תועלתים מובהקים, עשרות רבות של לוחמי אצ"ל ולח"י לידי שלטונות המנדט הבריטי בידיעה ברורה כי יבולע להם. 

ואכן מספר לוחמים ניתלו עד צאת נישמתם בידי הבריטים (ההוצאות להורג נערכו בכלא עכו), אחרים חוסלו ביריות מיד במקום ההסגרה על ידי "ההגנה" (הרציחות ביבנאל על ידי הבולשת הבריטית), בעוד עשרות רבות עונו והוגלו מעבר לגבולות ישראל.  אירגון "ההגנה" ושולחיו לא לקח מעולם אחריות על כך ולא התנצל וביקש מחילה על מעשי הבגידה והרצח הנוראים הללו ביהודים בני עמנו.  למי שירצה למצוא מקבילה לכך בגרוש גוש קטיף כנגד אחים יהודים.  או המקבילה הברורה של שיתוף הפעולה של אירגוני השמאל הקיצוני עם פריצי העולם תמורת שלמוני אתנן כנגד מדינתם וכנגד אחיהם היהודים, הרי שלא יהיה רחוק מהאמת.

הארוע השני הינו כמובן רציחתם של 16 אנשי האצ"ל על האוניה ובמים סמוך לאנית הנשק והמעפילים "אלטלנה", אשר הטעם היחידי והבילעדי לטבח באנשיה היה פוליטי טהור.  בן גוריון ושותפיו מ"אחדות העבודה" היו נחרצים בדעתם למנוע מתנגדים פוליטים השייכים לאירגון האצ"ל לחדור ולהשיג תהילה אשר תתורגם להישג פוליטי בצבא ההגנה לישראל שבהתהוות.  והדרך שניבחרה והאדם (יצחק רבין), שהופקד על כך, היה רצח של חסרי ישע המפרפרים במים ("דפקנו אותם על האוניה ודפקנו אותם במים" רבין, 1970 תוך נאום הרמת כוסית, כן-הרמת כוסית, בשגרירות ישראל, ארה"ב).

באם ארועים אלו לא היו רציחות, התנקשויות וסיכולים פוליטים של השמאל כנגד הימין, איננו יודעים מהו פירושו של מושג.  ברי למעלה מכל ספק כי גוש השמאל ראה בגוש הימין מלקוח ראוי ובזוי ויצא לעונת הצייד הרצחנית ללא היסוס (עיון בסטנוגרמות מישיבות "הסוכנות" של אותם ימים מוכיח).  ברי כי "הבנאליה של השיכחה" לעיל נובעת למעשה מ"הבנאליה של הרוע" אשר מקורותיו נטועים עמוק בטיהורים והחיסולים הקומוניסטים כנגד בני העם הרוסי של "שמש העמים", החבר דג'וגשווילי.  להוותנו, אנשים כדוגמת לונדון מצטיינים בשיכתוב עובדות הסטוריות למטרותיהם ממש כפי מנהגם של רודנים טוטליטרים ברחבי העולם משך ההיסטוריה האנושית.

יש גם להעיר כי להביא עיוותים הסטורים, חצאי אמיתות ושקרים בערוץ ציבורי כערוץ 10 בו משודרת תוכניתו של לונדון הינו פסול מעיקרו ויש לבוא חשבון עם האדם והמוסד הנוקטים בהם.  אכן כן, ערוץ 10 הינו ערוץ ציבורי.  כאשר הערוץ כושל אומללות מבחינה כלכלית, עומד בפני סגירה מוחלטת ופושט ידו לנידבת הציבור על מנת לשרוד, ואנו, הציבור מושיטים לו חבל הצלה פיננסי, הרי שהערוץ הופך לניתמך ציבור וחייב לכן בדין וחשבון לציבור.  העלמת האמת ביודעין ובכוונת מכוון על ידי לונדון ומשובטיו מערוץ זה אין לה מקום בערוץ ציבורי ויש לתמוה באם לערוץ 10 במתכונתו הנילעגת לעיל יש כלל מקום בינינו.

אהרון רול

amroll@sympatico.com